פסק-דין בתיק ת"א 43076-10-10

הנתבע הוא דייר מוגן בנכס בבעלות התובעים. בתביעה הנדונה טוענים התובעים כי התקיימו שלוש עילות, אשר כולן או חלקן מצדיקות את פינוי הנתבע מהנכס ולפיכך על בית המשפט להורות על פינויו. עילות הפינוי הנטענות הן אלו: אי תשלום דמי שכירות; הריסת הנכס; נטישה. במסגרת סיכום טענות התובעים העלו הם עילת פינוי חדשה, אשר לא נטענה בכתב התביעה, ועניינה בכך שלטענתם, הנתבע ביצע שינויים מהותיים בנכס ללא הסכמתם.

א.         עיקרי ההליכים שקדמו לתובענה הנדונה וההליכים בתובענה הנדונה

2.         התובעים הם בעליו של נכס ששטחו כ-30 מ"ר בשכונת שייח ג'ארח בירושלים. התובע שוכר נכס זה מהנתבעים בדיירות מוגנת. עובדה זו אינה שנויה עוד במחלוקת והיא נקבעה בפסק-דין שניתן בתביעת פינוי קודמת שהגישו התובעים (ת"א 2774/05 בבית משפט זה). בפסק הדין הראשון בתביעה זו, מיום 3.2.2009 נדחתה תביעת הפינוי, ובית המשפט (כבוד השופטת אנה שניידר) קבע, כי הנתבע הוא דייר מוגן בנכס וכי לא הוכחה העילה של אי תשלום דמי שכירות.

על פסק-דין זה הוגש ערעור אל בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 3186/09), ובפסק הדין מיום 14.7.2009 נקבע כי העניין יוחזר אל בית משפט השלום כדי שידון בעילה של ביצוע שינויים במושכר וצורך עצמי של בעל הבית. לאחר דיון נוסף בטענות שבהן נדרש בית משפט השלום לדון בשנית, ניתן ביום 12.1.2010 פסק הדין המשלים, שאף על-פיו נדחתה התביעה.

לשלמות הדברים יוער, כי לתביעה הנזכרת קדמה תביעת פינוי נוספת שהגישו התובעים, או מורישיהם, נגד הנתבע (ת"א 1013/03), אשר בוטלה בעקבות הסדר שאליו הגיעו הצדדים ביום 10.2.2004 (ראו בפסק הדין הנזכר לעיל מיום 3.2.2009, בפסקה 7).

3.         כעבור מספר חודשים, ביום 21.10.2010, הגישו התובעים את התביעה הנדונה שבה כאמור, עתרו לצו שיורה על פינוי הנתבע מהנכס. עילות הפינוי אשר נטענו בכתב התביעה הן כאמור, שלוש אלו: אי תשלום דמי שכירות מאז שנת 2002; הריסת הנכס; נטישת הנכס.

כפי שכבר נאמר, במסגרת סיכומי טענותיהם טענו התובעים לקיומה של עילת פינוי נוספת, שזכרה לא בה בכתב התביעה, שעניינה בכך שלטענתם, התובע ביצע שינוי מהותי בנכס.

4.         ביום 12.12.2010 הגיש הנתבע כתב הגנה, ובמסגרתו טען כי דין התביעה להידחות, בין השאר מאחר שפסק הדין בתביעה הקודמת מקים מעשה בית-דין החוסם את התביעה הנדונה. לאחר שהתובעים הגיבו לטענה האמורה והנתבע השיב לה, ניתנה ביום 22.12.2011 החלטה שבה נקבע כי אין מקום לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית-דין, אך זאת בכפוף לכך "שהעילה של אי תשלום דמי שכירות יכולה להתייחס רק לתקופה שלאחר התקופה שביחס אליה ניתן פסק הדין בת"א 2774/05. שתי העילות האחרות, שעניינן נטישת הנכס והריסתו, הן לכאורה, עילות חדשות ולפיכך אין מניעה לבררן במסגרת התובענה הנדונה".

עוד נקבע באותה החלטה כי מטעמי יעילות, יגישו הצדדים את תצהירי העדות הראשית מטעמם ולאחר מכן ייקבע מועד לשמיעת ראיותיהם, מבלי להקדים לכך ישיבת קדם משפט.

5.         מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע 4 בלבד (להלן - התובע). מטעם הנתבע הוגשו תצהירו של הנתבע ותצהירו של קבלן הבניין איבראהים ג'ולאני (להלן - ג'ולאני).

התובע והנתבע העידו ביום 23.10.2012 וביום 7.11.2012 העיד ג'ולאני. לבקשת הצדדים סיכומי טענותיהם הוגשו בכתב. מטעם התובעים הוגש ביום 1.1.2013 ומטעם הנתבע הוגש ביום 13.1.2013.

ב.         דיון בעילות הפינוי הנטענות

6.         התובעים טענו כאמור, כי יש להורות על פינוי הנתבע בשל קיומן של שלוש עילות אשר כולן או חלקן התקיימו (אי תשלום דמי שכירות, הריסת הנכס ונטישה). בסיכומיהם טענו לעילה נוספת (שינוי מהותי בנכס), המהווה הרחבת חזית אסורה. בכל אלו נדון לאור טענות הצדדים וראיותיהם.

(1)        אי תשלום דמי שכירות

7.         כפי שכבר נאמר, הטענה בדבר אי תשלום דמי שכירות נדונה ונדחתה במסגרת התביעה הקודמת ומטעם זה נקבע, כי במסגרת התביעה הנדונה יוכלו התובעים לטעון שעילה זו מתקיימת רק ביחס לתקופה שראשיתה לאחר התקופה שכבר נדונה בפסק הדין הקודם.

8.         הנתבע טען, כי בשל סירוב הנתבעים לקבל ממנו את דמי השכירות הוא מקפיד להפקידם בחשבון בבנק הדואר וכי הודעה על כך מסר לתובעים (אישורי התשלום צורפו לתצהירו - נספח א').

מטעם התובעים העיד רק התובע, אשר אישר בעדותו שהכסף מתקבל בבנק הדואר, אך לטענתו הוא ובני משפחתו אינם נוטלים את הכסף המופקד בבנק הדואר מאחר שיש תביעה בינם לבין הנתבע (עמ' 3 שורה 28 עד עמ' 4 שורה 4).

בנסיבות אלו, שבהן אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע משלם את דמי השכירות בדרך של הפקדתם בחשבון בבנק הדואר, אך התובעים מסרבים ליטול את התשלומים בשל כך שהם מבקשים שהנתבע יפנה את הנכס, אין הם יכולים לטעון לקיומה של עילת פינוי בשל אי תשלום דמי שכירות. סירוב לקבלת דמי שכירות אינו מקים עילה לפינוי הדייר המשלם את דמי השכירות.

מכאן אפוא, שעילת הפינוי של אי תשלום דמי שכירות אינה מתקיימת, ועל-כן, שככל שהתביעה נסמכת על עילת פינוי זו, דינה להידחות.